אני דיאטנית קלינית שסרחה...ואני לא מתכוונת כמטאפורה.
עזבתי פיזית את המקצוע והפכתי לבודקת תוכנה, ולא בגלל שלא אהבתי את המקצוע...אני מאד אוהבת אותו, אבל קצת פחות את ההתנהלות בו.
אהבתי ועודני אוהבת לייעץ ולהדריך (גם אם לפעמים נפלתי על אוזניים ערלות, אבל על כל אחד שכן הצלחתי להשפיע ולכל אחד שהצלחתי לעזור הרגשתי שהעולם נמצא בכף ידי).
מאד אהבתי את העבודה בבית החולים, הרגשתי שלמרות הכל זו שליחות מדהימה ומכל רופא, קולגה או מטופל למדתי והשתפרתי כדיאטנית וכאדם.
אבל בהחלטה שכלתנית החלטתי לעזוב ואני לא מצטערת לרגע...
טוב, אולי לפעמים, במיוחד אחרי שיחה בנושא.
אני דיאטנית קלינית שסרחה...כמה שאני יודעת את רזי המקצוע ואת כל הנתונים ועם כל הידע, אני לא מיישמת אותו על עצמי (ברור שעל הילדים שלי הכל מיושם).
אני מעגלת פינות: מעדיפה פחמימות ריקות (כבר אמרתי שידע מקצועי יש לי), מתוקים, קפה על בסיס חלב...ולא שטוב לי משקלית פשוט קל לי ליפול לתירוצים (שלי לעצמי), קל לי להאשים את העייפות, התשישות, עבודות הבית ושאר מיני ירקות...
והמוטיבציה...אוי המוטיבציה...
אז אחרי החגים זה עכשיו...אז לא מיום ראשון...ולא מתחילת חודש...ולא אחרי חנוכה כי יש סופגניות...
מעכשיו, כי עכשיו תורי...
תורי לשים את עצמי בפרונט, תורי לדאוג לעצמי (מבלי לשכוח את הסובבים כמובן), תורי לעשות את השינוי, תורי להתאהב בעצמי בחזרה...
אז איך מתחילים?
1. מתחייבים לעצמנו ואני גם מודיעה ברי"ש גליי (פוסט חושף מספיק גלוי?)
2. מרעננת את נעלי הספורט ולא רק מכבסת אותם (הליכה? ריצה? נתחיל ונראה לאן רגליי ישאוני...)
3. מתחילה לשתות מים (לא רק דיאט או קפה)
4. מתחילה לאכול מסודר (מתחילה עם סדר ולאט לאט נעבוד על איכות וכל כמות...כבר אמרתי לכם שיש לי את הידע לא?!)
5. מבטיחה לעצמי לא לזייף...לא להתפתות...לא לשקר לעצמי...כי אני יודעת שיהיה קשה ולא תמיד כייפי...
אז מי שרוצה להצטרף לשינוי, לתהליך, לרצון לשנות...מוזמן...
אחרי החגים זה עכשיו כי עכשיו תורי...
עזבתי פיזית את המקצוע והפכתי לבודקת תוכנה, ולא בגלל שלא אהבתי את המקצוע...אני מאד אוהבת אותו, אבל קצת פחות את ההתנהלות בו.
אהבתי ועודני אוהבת לייעץ ולהדריך (גם אם לפעמים נפלתי על אוזניים ערלות, אבל על כל אחד שכן הצלחתי להשפיע ולכל אחד שהצלחתי לעזור הרגשתי שהעולם נמצא בכף ידי).
מאד אהבתי את העבודה בבית החולים, הרגשתי שלמרות הכל זו שליחות מדהימה ומכל רופא, קולגה או מטופל למדתי והשתפרתי כדיאטנית וכאדם.
אבל בהחלטה שכלתנית החלטתי לעזוב ואני לא מצטערת לרגע...
טוב, אולי לפעמים, במיוחד אחרי שיחה בנושא.
אני דיאטנית קלינית שסרחה...כמה שאני יודעת את רזי המקצוע ואת כל הנתונים ועם כל הידע, אני לא מיישמת אותו על עצמי (ברור שעל הילדים שלי הכל מיושם).
אני מעגלת פינות: מעדיפה פחמימות ריקות (כבר אמרתי שידע מקצועי יש לי), מתוקים, קפה על בסיס חלב...ולא שטוב לי משקלית פשוט קל לי ליפול לתירוצים (שלי לעצמי), קל לי להאשים את העייפות, התשישות, עבודות הבית ושאר מיני ירקות...
והמוטיבציה...אוי המוטיבציה...
אז אחרי החגים זה עכשיו...אז לא מיום ראשון...ולא מתחילת חודש...ולא אחרי חנוכה כי יש סופגניות...
מעכשיו, כי עכשיו תורי...
תורי לשים את עצמי בפרונט, תורי לדאוג לעצמי (מבלי לשכוח את הסובבים כמובן), תורי לעשות את השינוי, תורי להתאהב בעצמי בחזרה...
אז איך מתחילים?
1. מתחייבים לעצמנו ואני גם מודיעה ברי"ש גליי (פוסט חושף מספיק גלוי?)
2. מרעננת את נעלי הספורט ולא רק מכבסת אותם (הליכה? ריצה? נתחיל ונראה לאן רגליי ישאוני...)
3. מתחילה לשתות מים (לא רק דיאט או קפה)
4. מתחילה לאכול מסודר (מתחילה עם סדר ולאט לאט נעבוד על איכות וכל כמות...כבר אמרתי לכם שיש לי את הידע לא?!)
5. מבטיחה לעצמי לא לזייף...לא להתפתות...לא לשקר לעצמי...כי אני יודעת שיהיה קשה ולא תמיד כייפי...
אז מי שרוצה להצטרף לשינוי, לתהליך, לרצון לשנות...מוזמן...
אחרי החגים זה עכשיו כי עכשיו תורי...
